בררנות באוכל - ארוחה משפחתית

באחת ההרצאות שעשינו לאחרונה בנושא: 'איך לפתוח את התיאבון אצל ילדים?', שיתפה אחת האימהות, שבתה האמצעית, בת ה-8 וקצת, כבר לא מצטרפת לארוחות המשפחתיות.

כולם מתיישבים לשולחן בשמחה (חלקם גם עוזרים בסידור והכנת האוכל), אך היא מרוחקת, לא מתקרבת. ממשיכה בענייניה.

 

בעודה מספרת, הדמעות חנקו את גרונה, על הכאב והדאגה לבתה ועל המפגשים המשותפים סביב השולחן שהולכים ומתמעטים. נראה היה, כי הסרבנות לשבת עם כולם, עבורה, הם "הקש" ששבר אותה. 

 

בדרך-כלל, בבררנות אצל ילדים, אחת ההמלצות הנפוצות להורים, היא לקיים ארוחה משפחתית, כשגרה. כי כך, הילד/ה נחשפים למגוון רחב יותר של מאכלים וכך, הוא גם נחשף לחוויות תחושתיות מגוונות, כמו צבעים, טעמים וריחות, 

אך מתוך הניסיון המקצועי שלנו, לילדים בררנים, ישנה רגישות גבוהה בהיבטים רבים. אמנם, היא נתפשת לרוב, כרגישות מוגזמת, אך עבורם היא ממשית. המאכלים השונים, הטעמים, הריחות וההתרחשות סביב השולחן, עשויים להשפיע עליהם בעצמה רבה יותר מאצל אחרים וליצור בדיוק את התוצאה ההפוכה- במקום שייפתחו, יתגמשו וייחשפו, הם עשויים להיסגר עוד יותר.

 

תדמיינו לרגע, את המאכל, או סוג האוכל, שאתם ממש לא אוהבים, עד כדי כך, שהוא מעורר בכם בחילה ועכשיו, תדמיינו שלארוחה משפחתית, דווקא את המאכל הזה, היו מגישים לשולחן.

איך אתם הייתם מגיבים ? ואיך הייתם מרגישים, שדווקא את המאכל שאתם לא אוהבים, מגישים לשולחן?

 

אנחנו כהורים, אמנם מקווים שבדרך הזאת הוא ייפתח אט, אט, ילמד להיות סובלני לריחות וטעמים שאחרים אוהבים ויתרגל לראות סוגי אוכל שונים ומגוונים, אך מנקודת מבטו, אנחנו לא רואים אותו ולא מתחשבים בו וכל טיעון רציונלי כזה או אחר, הוא לא מקבל.

 

סיבה נוספת, שבגללה ילדים בררנים, מסרבים להצטרף לארוחה המשפחתית, הם הקולות והרעשים בזמן הארוחה, שעשויים מאד להפריע להם. אלו יכולות להיות שיחות בנושאים, שהם לא אוהבים (כבדים, רציניים וכד') או וויכוחים קולניים, אך גם קולות וביטויים של צחוק, שמחה והתרגשות. יש מי שאוהבים את ההתרחשות הזאת סביב השולחן, אך ילד/ה בררנים, עשויים לחוות זאת, כהסחה והמולה, שמוציאה אותם מריכוז, שכול כך נחוץ להם בזמן האוכל.

 

מה עוד עשוי להפריע לילדים בררנים בשעת הארוחה, שמאד קשה להימנע ממנה?

השוואתיות - בין הארוחה הקודמת לארוחה הזאת, בין מה שאכל/ה לפני שנה או כשנולד/ה לבין עכשיו ובעיקר, בינו לבין אחיו.

גם אם ההשוואתיות, אינה מפורשת ולא נאמרת, אלא רק חולפת במחשבות או במבטים שלנו, היא תמיד מורגשת.

 

אז מה עושים?

כשאנחנו פוגשות את המקרים האלו, בקליניקה ובקבוצות הורים, אנחנו ממליצות למצוא את הרגע לשבת אתו לאכול, לבד, בארבע עיניים (לפחות פעם בשבוע). ליצור מפגש אינטימי, ללא הפרעות ורעשי רקע. ללא מאכלים, טעמים וריחות, שמסיחים את דעתו וסוגרים לו את התיאבון. מפגש שקט, בסגנון שלו, עם מילים או ללא מילים, תלוי בו. לאפשר לו לבחור מקום שהוא מעדיף לשבת בו (כדאי לשאול אותו) ולהגיש לו אוכל שהוא אוהב בכלים שהוא מעדיף.

זהו מפגש קצר, שלא מצריך יותר מכמה דקות. אם נתמיד ולא נוותר, אז ממפגש למפגש, מארוחה לארוחה, הקשר עמו יתחזק, האמון גם ואט, אט, ההתנגדות לאוכל תפחת.

 

ובקרוב,

הסיבות הנוספות והלא מוכרות, לבררנות של ילדים באוכל, בקורס ייחודי וחדשני, שפיתחנו ענבר ואני (אריאלה משאל), יחד עם השפית, מעין צח כהן, המתמחה בסדנאות בישול ואפיה לילדים ומבוגרים.

 

הקורס, ייתן מענה מקיף לנושא, הן בהיבט רגשי ומנטלי והן מעשי, במטרה אחת, לתת להורים, שהנושא קרוב ללבם את הכלים, המתכונים, רעיונות מקוריים והטיפים המעשיים, להגיע אל ילדכם ולפתוח לו את התיאבון.

הקורס צפוי להיפתח בשבועות הקרובים. פרטים נפרסם בהמשך.

 

ובינתיים, מוזמנים תמיד להתקשר, לשאול, להתייעץ ולשתף.

 

ענבר אור-נר 052-8328506

אריאלה משאל 052-8884857

טיפול בשתיים-על פי פיזיקה משפחתית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Please reload

Recent Posts

March 13, 2019

February 19, 2019

Please reload